<h1>ספר התרומות שער ז' חלק ב'</h1>
<h2>דף נ:</h2>
ועדיין יש לברר כי בענין מודה מקצת צריך שיודה בפרוטה או יותר מפרוטה ויכפור בשתי מעין של כסף או יותר. וכיצד, הרי שאמר לו שתי מעין ופרוטה יש לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה, חייב, שהרי תבעו בשתי מעין וכפרן והודה לו בפרוטה, אבל אם השיבו אין לך בידי אלא שתי פרוטות, פטור משבועת התורה, מפני שכפר בפחות משתי מעין. וכן אם אמר לו מנה לי בידך, אין לך בידי אלא חצי פרוטה פטור, שכל המודה בפחות משוה פרוטה כאלו לא הודה כלום. והכי גרסינן לה פרק שבועת הדיינין [שבועות ל"ח ע"ב], הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה. ואמרינן בגמרא אמר רב כפירת טענה שתי כסף. פירוש, צריך שיטעננו שתי מעין ופרוטה ויכפור בשתי מעין, דהיינו שתי כסף. ושמואל אמר הטענה עצמה שתי כסף. פירוש, אין צריך שיטעננו אלא שתי כסף והוא יכפור מהן פרוטה או יודה לו בפרוטה מהם. וכתב הרב אלפסי ז"ל דקיימא לן כרב, דהא אתא ר' חייא [שם מ' ע"א] לסיועיה, דקתני סלע לי בידך, אין לך בידי אלא סלע חסר שתי כסף חייב. אלמא צריך שיכפור לו שתי כסף, אבל אם כפר לו שתי כסף חסר מעה פטור. שתי כסף ופרוטה יש לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה חייב. אלמא כרב קיימא לן. ודוקא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדת עד אחד, אפילו לא טענו אלא פרוטה וכפר ואמר אין לך בידי כלום, ועד אחד מעיד שיש לו בידו, חייב. וכדאיתא פרק שבועת הדיינין [שבועות מ' ע"א] דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה. ובמשקל כסף הפרוטה וכסף שתי מעין, כתבתי בזה דעת הרב אבן מיגש ז"ל בספרי הנקרא זכרונות. והרב ר' משה ז"ל [טוען פ"ג ה"ב] כתב שפרוטה היא משקל חצי שעורה של כסף נקי, ושתי מעין משקל שתים ושלשים שעורות כסף מזוקק. וכן נראה כדבריו.
